פסק-דין בתיק ת"א 22031-04-10

1.         תביעה של מבוטח נגד מבטחת לתשלום הסך של 70,000 ש"ח, כי המבטחת דחתה את תביעת המבוטח בהקשר לגניבת מונית מדגם סקודה אוקטביה, שנת ייצור 2008, מס' רישוי: 760-38-25 ביום 5.9.09 (להלן: "המונית"). התביעה היא על פי פוליסה מס' 311137468309. המבטחת דחתה את התביעה, כי נותקה מערכת איתור הרכב לפני הגניבה וקיומה היווה תנאי לתשלום נזקי הגניבה ( מכתב דחייה מיום 19.10.09).

2.         התובע לא חלק על כך שבסמוך לפני הגניבה, נותקה מערכת איתור הרכב מהמונית אך הסברו הוא שזו הייתה טעות אנוש שלו שדיווח לנתק את המערכת מהמונית. מפני שהוא בעלים של מספר מוניות והכוונה הייתה לנתק את המערכת ממונית שנמכרה בסמוך לפני הגניבה ( מונית מס' רישוי: 62-713-25).

            בדיון הראשון הודיעו ב"כ הצדדים על הסכמה דיונית לגבי ההנחות העובדתיות המוסכמות הבאות:

(א)        התובע לא התכוון לבטל במונית את מערכת האיתורן אלא במונית אחרת; וכי הביטול היה מחמת טעות אנוש בתום לב;

(ב)        התובע ידע שקיומה של מערכת איתורן במונית הוא תנאי מוקדם לכיסוי ביטוחי במקרה של גניבה;

(ג)         האם טעות בתום לב יכולה לרפא את הפרת הפוליסה.

בהמשך, הודיעו הצדדים כי יסכמו בכתב.

3.         בסיכומיו, הבליט בא כוח התובע את טעות האנוש שנעשתה בתום לב ומצבו הכלכלי הקשה של התובע. כמו כן, הוא טען, כי על פי חוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981, ישנה חובה להבליט הגבלות בפוליסה אך, לטענתו, בפוליסה לא הייתה כל התייחסות לסעיף זה. נטען, כי מיקום דרישת מערכת האיתור לא הובלט בפוליסה.

            בא כוח התובע הסכים מראש שהתובע ידע שקיומה של מערכת איתור היא תנאי מוקדם לחלות הפוליסה ( פרוטוקול מיום 6.7.11) ולכן אין הוא יכול לטעון שהתנאי לא הובלט והוברר. הטיעון בכתב התביעה של טעות אנוש מחזק ידיעה זו.

            ההלכה היא שהתנהגות בלתי זהירה של המבוטח תפטור את המבטח מחבותו על פי הפוליסה בהתקיים שני תנאים מצטברים: האחד - הוא שהמבוטח סטה סטייה ניכרת מרמת הזהירות הנדרשת; והשני - הוא שהמבוטח התנהג מתוך מצב נפשי של פזיזות או של אי אכפתיות [ירון אליאס דיני ביטוח 451 (תשס"ט - 2009)].

            נטל ההוכחה של התגבשות שני התנאים האמורים חל על המבטח (ירון אליאס, דיני ביטוח 451).

            הצדדים ויתרו על העדת עדים ולכן בפני אך גרסת התובע שטעה טעות אנוש בתום לב.

            ב"כ הנתבעת טוענים שיש לדחות את התביעה, כי למונית לא היה מיגון, תוך הפניה לפסיקה. טיעון זה אינו מדויק שכן הבעיה הייתה שהיה מיגון שהוסר בטעות.

            הנתבעת אפוא, לא הרימה את נטל השכנוע לקיומה של רשלנות רבתית או "פזיזות" או "חוסר אכפתיות" ולכן הנתבעת לא ביססה את טעמה לדחיית התביעה של המבוטח על פי הפוליסה.

            צודקת באת כוח הנתבעת, שלא הובאו ראיות לנזק, ולכן אין בידי הנתבעת או בידי ביהמ"ש כלים לבחון את הנזק הנתבע.

            לפיכך, התביעה מתקבלת במובן זה שהתובע זכאי לפיצוי על פי הפוליסה.

            לפיכך התביעה מתקבלת כאמור. הנתבעת תשלם לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 7,000 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.